למה אנו מכניסים את נורות החדרי האמבטיה ל“מבחני עינויים“
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, ושינויי טמפרטורה קיצוניים שעלולים לגרום לרוב הרכיבים האלקטרוניים להתקלקל.
אם יש סדק קטן בחוסם המים, או אם יש סדק קטן בציפוי של הנורה, הנורה כבר לא תוכל לתפקד. אנו לא רוצים לנחש כמה זמן הנורות האלו יוכלו לעמוד בתנאים אלו. במקום זאת, אנו מכניסים אותן לחדר לחות וחום, כדי לראות אם הן יתקלקלו.
המאבק נגד הלחות
הבעיה עם אדי המים היא שהם מוצאים דרך להיכנס לכל סדק קטן במבנה הנורה. כשהלחות פוגעת בקצוות החשמליים או בחומר הקוורץ, עלולים להתרחש דליפות חשמליות או שוק חום.
כדי למנוע זאת, אנו מכניסים את הנורות למחזורים של חום ולחות קיצוניים. זו דרך מהירה לבדוק האם החומרים שמרכיבים את הנורה יסבלו מאוקסידציה או אם החוסמים של המים יתחילו להישחק.
התמודדות עם החום
נורות אינפראאדום נהיות חמות מאוד. כשמכניסים אותן לחדר אמבטיה, יש ניגוד חריף בין החלק החם שבפנים לבין החלק הקר והלח בחוץ. לחץ כזה עלול לגרום לקוורץ להישבר או לגרום למשקפים של הנורה להיקלף.
אנו מבצעים מבחני זקנה אלו כדי לוודא שהחומרים מתרחבים ומתכווצים באותו קצב. אם הנורה עלולה להתקלקל, אנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא על תקרת הלקוח שלנו.
האיזון הנכון
יש בעיה בנושא החוסמים של המים – צריך שהם יהיו טובים מספיק כדי למנוע את חדירת האדים, אך אם הם טובים מדי, החום יישאר בתוך הנורה. אם נעשה יותר מדי בנושא החוסמים, הרכיבים האלקטרוניים עלולים להישרף.
לכן, אנו משקיעים הרבה זמן בכוונון החוסמים. המטרה היא למצוא את האיזון הנכון – כך שהחוטים יישארו יבשים, אך הנורה תוכל לקבל מספיק אוויר.
אנו שולחים את הנורות האלו כשאנו יודעים שהן יוכלו לעמוד בתנאי החדר הלח של חדר האמבטיה, מבלי להתקלקל. זה נותן לנו שקט נפשי.